יום הולדת שמח לארצות הברית של אמריקה, התרבות הגדולה והמשפיעה בעולם. ב־1913 קרא קארל צ'אפק את Mere Literature, ספרו של נשיא ארצות הברית הטרי וודרו וילסון, ספר שנכתב כשווילסון היה עדיין איש אקדמיה. צ'אפק ככל הנראה קרא אותו בתרגום לגרמנית, וכתב עליו רשימה שפורסמה ב־12 בספטמבר בשבועון Přehled ("שבועון המוקדש לשאלות ציבוריות"). את הרשימה של צ'אפק קראתי לראשונה לפני כרבע מאה, כשחקרתי את יצירתו באוניברסיטת תל אביב. משפט אחד בטקסט הזה אני לוקח עמי מאז והוא אולי אחד המפתחות הטובים ביותר לפילוסופיה של צ'אפק בפרט ולארצות הברית בכלל: "באירופה מתקיים עדיין דבר־מה ימי־ביניימי – בעוד שלאמריקה לא היו ימי ביניים". לכבוד יום ההולדת המאתיים וחמישים של ארצות הברית תרגמתי הבוקר את מאמרו הפרובוקטיבי של צ'אפק. 

לכן האינטלקטואלים מפסידים ברגע שמדובר בדברים ארציים; בשל העובדה שיש להם רק השגות, אבדה להם היכולת ל"כן" או "לא" פשוטים. כל האמיתות שעשויים היו להזדקק להן, תלויות עבורם רק באותו "אבל" שמגביל אותן. מסיבה זו אובדות האמיתות לעתים קרובות כל כך בחיים הציבוריים, והן מוחלפות בדבר־‏מה פרימיטיבי לאין שיעור: כלומר, בסיסמאות.

הבוקר שוב ביקרתי את קארל צ'אפק, כלומר את מקום מנוחתו האחרונה בבית הקברות בוישהראד, ובשובי הביתה התיישבתי לתרגם את רשימתו הקצרה על הדרך שבה אנשים קוראים ספרים. הנה היא אפוא לפניכם בתרגומי מצ'כית, מתוך הקובץ "הדברים שסביבנו". הרשימה נכתבה ב-1925 והיא מלווה באיורים מאת המחבר.

לאחר שצ'כוסלובקיה סירבה לדרישה להעביר לידי היטלר את השטחים דוברי הגרמנית הסמוכים לגבול עם גרמניה, הציגו ממשלות בריטניה וצרפת אולטימטום לנשיא אדווארד בנש: צ'כוסלובקיה תיענה לדרישתו של היטלר, או שתלחם לבדה מול גרמניה ותישא בתוצאות. היה זה ב-21 בספטמבר 1938, הערב שלו הקדיש כנראה צ'אפק את תפילתו. צ'כוסלובקיה נכנעה לאולטימטום באותו היום. למחרת, ביום שבו פורסמה התפילה של צ'אפק בעיתון "לידובה נוביני", כבר הציג היטלר דרישות נוספות. הסכם מינכן נחתם ב-29 בספטמבר וסיפח רשמית את חבל הסודטים לגרמניה. צ'אפק הלך לעולמו פחות משלושה חודשים אחר כך. התרגום וההקדמה שלעיל פורסמו לראשונה באתר הישן שלי, בינואר 2011.