קארל צ'אפק: אילו
[התרגום פורסם לראשונה באתר הישן שלי, בפסטמבר 2011. מצאתי אותו עכשיו בגיבוי עתיק של האתר, יחד עם תרגומים נוספים שיפורסמו בקרוב. צירפתי אז את ההקדמה הבאה:] ב-1 בינואר 1928 פרסם קארל צ'אפק את הפיליטון Kdybych בעיתון לידובה נוביני. הוא נדפס שוב בספר "לוח השנה" (Kalendář) שראה אור לראשונה ב-1940, אחרי מותו של צ'אפק, וכולל מבחר טקסטים פובליציסטיים על עונות השנה. אני מביא אותו כאן לקראת השנה העברית החדשה, בתרגומי ממהדורת 1983 של הספר, כרך 12 בסדרת כל כתבי קארל צ'אפק בהוצאת Československý spisovatel.
אילו התעוררתי בבוקר השנה החדשה בתור אלוהים — אבל לא, זה לא ילך, כי אלוהים הרי לא ישן לעולם. אז אילו התעוררתי בבוקר השנה החדשה בתור פטרוס הקדוש, הייתי אומר לעצמי: "ומה אני אמור לעשות השנה בשביל הצ'כוסלובקים השדים-משחת האלה? הם הרי כופרים גמורים, ולפעמים – חזיז ורעם! – הם פשוט אספסוף כפוי-טובה; אבל משהו עוד יכול לצאת מהם. אני חושב שיש להם מזג אוויר קצת קשה מדי; אולי זו הסיבה שבגללה הם כל-כך זועפים וחמומי-מוח. בקיץ לוהט אצלם ויש סופות רעמים, והם עצבניים ונוהמים זה על זה; ובחורף הם קופאים עד כדי כך, שכל אחד חושב רק על עצמו ומתנהג אל הזולת כמו קרחון. זה הכול בגלל מזג האוויר. ובגלל זה שום דבר לא מוצא חן בעיניהם; בחורף קר להם מדי ובקיץ יותר מדי חם; אם משהו שחור, אז הוא שחור להם מדי, ואם משהו לבן, אז הוא יותר מדי לבן; שום דבר לא טוב בשבילם. הם פשוט התרגלו לכך בגלל מזג האוויר שלהם. אבל חכו, בני-בליעל, אני אעניק לכם מזג-אוויר נפלא כמו ליד הים; אתן לכם חורף נוח – עם שלג, זה ברור; כזה זיגוג מושלג, תאווה לעיניים – וקיץ מרנין עם שמש ורסס טל, ושיקח אותי השד אם לא אשנה אתכם! אם תהיו נוחים יותר זה לזה, יהיה לכם מזג אוויר נוח יותר; ואם אתם לא רוצים להתחיל, אז אתחיל אני. ויהיה אלוהים עמכם בשנה החדשה!"
אילו התעוררתי בבוקר השנה החדשה בתור ראש הממשלה, הייתי מאוד מופתע מזה, ובמבוכה הייתי משפשף את סנטרי ("אהה," הייתי אומר לעצמי, "אני מוכרח להתגלח"). אם הייתי מִתרגל, כעבור כמה רגעים, להשתנוּת הפלאית של קיומי, הייתי נשאר במיטה עוד כמה דקות, כמו שעשיתי כשעוד הייתי אזרח מן השורה; אבל כבר לא הייתי חוזר לישון, אלא מהרהר בערך כך: "חי נפשי, השנה עלינו לחגוג עשור לרפובליקה. אני יודע מה; אכנס את הקבינט ואומר: נערים, אשתקד מָשַלנו ועדיין זכרנו את אוסטריה; השנה עלינו למשול בסימן הרפובליקה. הביטו, בדרך זו או אחרת עלינו לחבר את הכול יחדיו: מחנה הימין ומחנה השמאל — הרי הם לא שווים כלום; הרפובליקה היא… כמו מעגל; והאם יש במעגל צד שמאל או ימין?" – בשלב זה היו עולים במוחי עוד טיעונים רבים, אבל הייתי שומר אותם לישיבת הקבינט; ואז הייתי קם ומקפיד – כדי שיהיה מזל טוב בשנה החדשה – לפסוע צעד ראשון ברגל ימין.
אילו התעוררתי בבוקר השנה החדשה בתור ראש העיר פראג, הייתי צופה רגע אל עתיד טוב יותר ואז הייתי אומר לעצמי: "נראה לי שהצ'אפק הזה צודק; כבר היינו צריכים להתחיל לטפל בעניין החגורה הירוקה סביב פראג. כשאני מדמיין ככה את שדרות העצים היפות הללו… ואת כרי הדשא לילדים… ופה ושם חורשות… נו כן, הבה ניגש לעבודה."
אילו התעוררתי בבוקר השנה החדשה בתור מיליונר, איש בעל אמצעים, הייתי אומר לעצמי: "כבר השנה 1928? אלוהים, איך שהזמן רץ! אין מה לעשות, השנה עליי להשקיע את כספי; עליי להקים או לייסד דבר מה לציון שנת העשור – אבל משהו בעל ערך. יש עוד להרהר בזאת; אבל כסף לשם כך יהיה, לכך כבר נדאג."
אילו התעוררתי בבוקר השנה החדשה כאיש צעיר בן עשרים1, הייתי מסתובב לצד השני והייתי ממשיך לישון. ומה, שאני עוד אחשוב על משהו אחרי הסילבסטר?!
אילו התעוררתי בבוקר השנה החדשה בתור הכלבלבונת שלי מינדָה, הייתי מתגרד רגע ברגלי האחורית (כי היה לי על העורף כזה פרעוש צמא-דם), ואז הייתי אומר לעצמי: "השנה כבר לא אכעיס את אדוני, אצא החוצה כמו שצריך, לא אפזר עצמות במדרגות, אשמור על הניקיון, לא אישן על הספה, לא אתרוצץ בערוגות שבגינה –" ובשלב זה הייתי מקבל קוביית סוכר והייתי שמח בחיי עד בלי די.
